TCK או ילדי התרבות השלישית
מאת ד"ר טלי גורן - מומחית בתחום הרילוקיישן ומנהלת פורום המומחים באתר 'ישראלים בחו"ל'
לברק אובמה מצטרפת שורה ארוכה ומכובדת של אמנים ומנהיגים, שבילו חלק ניכר משנות התפתחותם במדינה שאינה מדינת המקור של הוריהם. קייט מידלטון, לאונרדו דה קפריו, בנימין נתניהו ועוד משלבים בזהותם חלקים מתרבות המדינות בהן התגוררו, לצד פיסות בלתי נפרדות מתרבות המדינה אליה חזרו בבית. כל אלה, יוצרים עבורם תרבות חדשה ומשולבת ('תרבות שלישית') המעניקה להם ראיית עולם רחבה, גמישות, כישורי גישור, עושר שפתי ויכולת מרשימה לתקשורת בין תרבותית.
למושג ה-TCK (Third Culture Kids, ילדי התרבות השלישית בתרגום חופשי) התוודעתי לראשונה בסינגפור. באותו זמן, הייתי בעצמי אמא לשני מתבגרים שנולדו בארה"ב, גדלו באוסטרליה, חזרו לישראל ואז יצאו איתנו שוב לאסיה. המושג, נטבע בשנות ה-80 על ידי דייויד פולק ורות ואן רקן (David C. Pollock & Ruth E. Van Reken) ומאחד תחתיו ילדים המבלים חלק משמעותי משנות התפתחותם מחוץ למדינת הבית של הוריהם. בכך, מייצרים ילדים אלה מערכות יחסים עם שלל תרבויות, אבל אינם חשים בעלות מלאה על אף אחת מהן.
עם השנים התוודעתי למתנות הנפלאות, אך גם לאתגרים שעולם הTCK- מביא עימו. למדתי על הדרכים בהם אנו ההורים יכולים לסייע לילדינו להפיק את המקסימום מאורח החיים שבחרנו עבורם, ושמחתי לגלות שהקשר איתנו- ההורים הוא המנבא הטוב ביותר לאיכות התמודדותם של הילדים עם אתגרי הדרך. במאמר הבא אנסה להביא דוגמאות לחלק ממתנות ואתגרי ה-TCK ולהציע דרכים לסיוע ותמיכה בילדים אלה. חשוב לציין שהנושא רחב ומורכב והמאמר יגע רק בחלקים ממנו. עוד חשוב לציין שמושג ה-TCK מהווה מסגרת רחבה ולא נוסחה ברורה, וכי כל ילד צפוי להיות שונה בתגובותיו בהתאם לאופיו, גילו, הנסיבות שהביאו את משפחתו לחו"ל, המדינה בה הוא גדל ומשך השהות מחוץ לארץ.
ראייה רב תרבותית מול קושי בפיתוח זהות אישית
בגיל 10 עזבו ליאת ומשפחתה את ישראל בדרך לסינגפור. חודשיים אחרי המעבר היא כבר עמדה על הפודיום בבית הספר הבינלאומי וייצגה את כיתתה במבטא ישראלי כבד. במהלך אותה שנה, ליאת הוזמנה לנגן בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בבית הכנסת המקומי ובתחילת הקיץ פגשתי אותה עם משפחתה באירוע פתיחת הקיץ של הקהילה הישראלית. כששאלתי את ליאת, באותו אירוע, איפה היא מרגישה בבית היום היא הסתכלה עלי במבט מבולבל וענתה "קשה לי להגיד. אני ישראלית, אבל.. נולדתי באמריקה ו.. היום אני כאן".
לצד ראיית העולם הרחבה וההבנה הבין תרבותית, מייצרת החשיפה והגדילה בקרב מגוון תרבויות אצל ילדי ה‑TCK גם תחושת חוסר שייכות ובלבול. כך, עבור ילדים שנולדו במדינה אחת, גדלו באחרת, וספגו בבית את ערכי תרבות הוריהם, תציף השאלה 'איפה הבית עבורכם?' התלבטויות הקשורות הן בעיצוב תפיסת הזהות האישית והן בשאלת המחוייבות לתרבות הבית.
בהשוואה לילדי מהגרים בולט ייחודם של ילדי התרבות השלישית בתחושת הארעיות הסובבת את שנות התפתחותם. בניגוד לילדי המהגרים, הגדלים תוך תחושת הזדהות מלאה עם הארץ אליה היגרו ומטרה ברורה להשתלב ולהיטמע בה מהר ככל האפשר, ילדי התרבות השלישית גדלים מתוך ידיעה ברורה שביום מן הימים יחזרו 'הביתה' למדינת המוצא של הוריהם. הם וגם אנחנו ההורים, יודעים שמשימת הרילוקיישן זמנית, ולכן רואים חשיבות בשימור הקשר לתרבות הבית, לשימור השפה ולעיצוב זהות שתקל על השתלבותם בחזרה לארץ.
אז מה עושים?
אחת הדרכים העיקריות לסיוע לילדים בעיצוב זהותם, שלשמה גם נטבע מושג ה-TCK, היא ההכרות עם הנושא ועם המאפיינים הייחודיים לו. גם בביתנו, ההכרות של הילדים עם מושג ה-TCK ייצרה שיח מעניין והעניקה להם תחושת קהילתיות מול TCK אחרים, בני גילם ובוגרים מהם. אנו, ההורים הישראלים, נוכל להמשיך ולסייע לילדינו גם בעיצוב זהותם הלאומית, דרך הכרות עם נכסי תרבות החשובים לנו (תכניות טלויזיה אהובות, שירים בלתי נשכחים), ציון החגים החשובים לנו, תוך שיח על המסורות הביתיות סביבם ודיון על הערכים החברתיים בהם אנו מחזיקים (דוגמת שאלת השירות בצה"ל).
בגרות ועצמאות מול עיכוב ותלות
במפגש עם דורית, ישראלית בשליחות בהונג קונג, היא סיפרה לי בזעזוע על יום ההורים בבית הספר הבינלאומי. למרות היותה אשת חינוך משכילה עם אנגלית טובה, דורית חשה אבודה לגמרי מול מורה בעל מבטא סקוטי כבד, שתיאר, בשלל מושגים וקיצורים לא ברורים, את השגי בנה במהלך שנת הלימודים האחרונה. בתחושת מבוכה, היא הוסיפה ותארה את הבן שהתכווץ בכיסאו לשמע נסיונותיה לענות למורה והתגייס במהרה לתווך בין השניים על מנת לצמצם את המבוכה ההדדית.
ילד התרבות השלישית נדרש כבר בגיל צעיר מאוד לסמוך על עצמו. במקרים רבים, השפה הנרכשת על ידיו במסגרת בית הספר, כמו גם הבנת הסיטואציה החדשה, עולה על זו של הוריו והוא עשוי למצוא את עצמו בתפקיד שונה לגמרי מזה שניתן לו לפני היציאה מהארץ. מעבר לעצמאות המתפתחת במקרים אלה, מפתחים ילדי התרבות השלישית גם הבנה עמוקה של אתגרים בינלאומיים מורכבים וידע עולם נרחב הנובע מהחשיפה העמוקה שקיבלו במהלך חייהם בחו"ל. אלה, הופכים אותם לשותפים מרשימים לשיחה, המשדרים בגרות ויכולת ביטוי מפתיעה לגילם.
יחד עם זאת, התבגרותם של ילדי התרבות השלישית נראית לעיתים בלתי מאוזנת, כתוצאה ממספר אתגרים הייחודיים לצורת חיים זו. בין שאר המאפיינים של מתבגרי התרבות השלישית בולטת דחיית שלב 'מרד הנעורים'. בניגוד לחיים בארץ, המעודדים עצמאות בגיל העשרה, דורשים החיים בחו"ל התכנסות בגרעין המשפחתי ותלות הדדית במשפחה הקרובה. 'מרד הנעורים', המהווה שלב התפתחותי חשוב, הופך פעמים רבות בלתי אפשרי עבור ילדים הגדלים במדינה זרה, אם בשל התלות היתרה בהורים ואם בשל חוקי המדינה המארחת. כך, עלולה התנהגות מרדנית, שהיתה זוכה לנזיפה בארץ, להסתיים בשלילת אישור שהייה והחזרה של המשפחה כולה למדינת המוצא. גורם נוסף, העשוי לתרום לחוסר האיזון, קשור בהתבגרות בקרב בני קבוצת גיל מתרבויות שונות בעלות נורמות חברתיות מגוונות. זאת לצד העדר חשיפה לבני קבוצת הגיל במדינת הבית, אליה יחזרו הילדים בסוף השהות בחו"ל.
אז מה עושים?
גם כאן, חשוב הסיוע שלנו ההורים בתיווך החזרה או הביקורים בארץ. נקודה חשובה בהקשר זה היא הנטייה של ילדי הTCK- להיתפס כשחצנים, גם כשכל כוונתם לשתף בחוויות חייהם היומיומיות (חופשה בתאילנד, מגורים בקונדו עם בריכה צמודה). הסבת תשומת ליבם לנושא יכולה למנוע עוגמת נפש וקושי ביצירת קשרים חברתיים בארץ. ההכרות שלנו, ההורים, עם קודים חברתיים סמויים, יכולה להכין את בני הנוער לאתגרים המחכים להם וכמוה גם שילובם עוד בזמן השהות בחו"ל במסגרות שיזמנו להם קשר עם ישראלים בני גילם.
קפיצה מהירה לעומק מערכות יחסים אך גם החוצה מהן
ענת, המתגוררת בהולנד, מספרת על ביתה הקטנה ששבועיים אחרי תחילת הלימודים בבית הספר הבינלאומי כבר ביקשה להזמין לביתם את חברתה הקוריאנית. כמעט בלי שפה משותפת השתיים התגלגלו מצחוק כשליד השולחן נבהלה הקוריאנית למראה סכין לצד צלחתה – 'אתם מניחים סכין על השולחן?' היא שאלה ומיהרה להוציא סט מקלות אכילה מתכתיים מהתיק. את השעשוע ממהירות יצירת הקשרים החברתיים ליווה הכאב ששמעתי בקולה של ענת חודש לאחר מכן כשזו שיתפה אותי בתחושה הכבדה על הנתק בין ביתה לחברות בארץ. 'היא פשוט סגרה עליהן את המגירה' ענת סיפרה והוסיפה תקווה שאותה מגירה תשכיל גם להיפתח בביקורם הבא בארץ.
כמו ביתה של ענת, רבים מילדי התרבות השלישית יודעים את חשיבות הכאן ועכשיו, בפרט במערכות יחסים חברתיות. פעמים רבים, אנו ההורים צופים בהם קופצים ברגע לעומקן של מערכות יחסים. מחליטים בתוך זמן קצרצר האם 'שווה' להשקיע בקשר ואז בונים חברויות אמת בתוך שבועות אחדים. באותו זמן, נוכל לראות, במקרים רבים, את אותם ילדים נמנעים מקשרים עמוקים. מפחדים מהתמסרות מלאה ומהידוק הקשר בתוך סיטואציה שבה התחלופה החברתית מהירה והסיכוי לקשר ארוך טווח נמוך. ילדי הTCK- מתאפיינים גם בהימנעות מקונפליקטים וחילוקי דעות. גם זאת, מתוך המחשבה שעזיבה קרובה, שלהם או של החבר, תחסוך התמודדות אמיתית עם הצורך ללבן את העימות. כך, יתאפיינו אותם ילדים גם בגיל הצעיר, אך גם כבוגרים, ב‑'שחרור מהיר' של קשרים שאינם מושלמים, או כאלו שעלו על שרטון ואפילו על מהמורה קלה.
אז מה עושים?
גם במקרה זה, שמור לנו ההורים תפקיד התיווך ושימור הקשר עם חברים ומשפחה. הדגמת ייצור קשרים חברתיים עמוקים וחדשים, גם ברילוקיישן, הצטרפות לקהילה שתספק עבורנו ועבור הילדים קבוצת שייכות בחו"ל והקפדה על שמירת הקשר עם המשפחה והחברים שהשארנו בבית. למרות הפיתוי להנות מיכולת הניתוק המהיר האופיינית לרבים מילדי הTCK-, נסו להקדיש זמן לפרידות בסוף כל ביקור או בסוף שנת הלימודים ומצאו דרכים להמשיך ולקיים את הקשר גם עם מי שפיזית מרוחק מכם.
סתגלתנות וגמישות מול תחושת קורבנות
בהונג קונג פגשתי את רינת, שדילגה בטווח 10 השנים האחרונות עם משפחתה בין 3 יבשות שונות. רינת שיתפה אותי בחוויות המעבר מישראל לאוסטרליה ואז לתאילנד. במעבר האחרון, היא סיפרה, החליטו היא ובן זוגה לשתף את הילדים בתוכניות המתגבשות עוד לפני שיצאו לדרך. עוד לפני קבלת ההחלטה על המעבר, הציגו ההורים לילדיהם את האפשרות המתגבשת ואת היתרונות הטמונים במעבר לתאילנד. ביניהם, הפחתת כמות הנסיעות של אב המשפחה, מגורים בקונדו מפואר ושלל אטרקציות צבעוניות המחכות למשפחה במדינה האקזוטית. ביחד, נסעה המשפחה לביקור מקדים בבנגקוק והילדים הפכו שותפים אמיתיים לבחירת בתי הספר ולהחלטה על השכונה והבית שבו יתגוררו.
חייהם של ילדי התרבות השלישית רצופים במעברים ודורשים הסתגלות חוזרת ונשנית. גם מי שנשארו במקום אחד שנים רבות יצטרכו להתמודד עם עזיבות תכופות לצד הצטרפות משפחות חדשות לקהילה ולבית הספר הבינלאומי. השינויים החוזרים מביאים איתם, פעמים רבות, תחושת חוסר ברירה, חוסר שליטה וקורבנות. חוסר הקביעות והעדר היכולת לצפות את השינוי, עלולים להביא איתם גם תופעות של דחיינות וקושי ביצירת מחוייבות לטווח ארוך. כך, עשויה הידיעה שמעבר או שינוי מהותי צפוי בסוף השנה, לפגוע במוטיבציה להתחיל פרוייקט חדש, או להתחייב מראש לפעילות ארוכת טווח.
אז מה עושים?
הדרך להתמודדות היא בשיתוף רב ככל האפשר של הילדים בתהליכי קבלת ההחלטות המשפחתיים. חשוב שהשיתוף יותאם לגילאי הילדים ולאפשרויות האמיתיות העומדות בפני המשפחה. עם זאת, גם כששיתוף בהחלטות הגדולות אינו אפשרי, אם בשל גיל הילד או בשל תכתיבים חיצוניים, עדיין יוכל לעזור מתן אפשרות בחירה לילד לאורך התהליך ולו בהחלטות הקטנות ביותר (כמו מה לוקחים, או איך לעצב את החדר החדש).
דרך נוספת להתמודדות, היא יצירת קבועים בתוך המעברים הרבים המאפיינים את חיי הTCK-. נסו לייצר עבור הילדים שגרות משפחתיות קבועות (שולחן יום הולדת, ארוחת ערב שישי) ולאפשר להם להמשיך לקיים את התחביבים והחוגים שאהבו במקום ממנו נפרדתם. כפי שהגדירה זאת ביתי – 'אני נשארת אותו דבר בכל מקום שנעבור אליו. בכל מקום אני רוקדת, מנגנת והולכת לבית הספר. זאת אני'.
חווית האובדן מול העדר הלגיטמציה לשתף
תשע שנים התחנך לירון בבתי ספר בינלאומיים בבנגקוק, ויטנאם ולבסוף בסינגפור. עם סיום יב' חזרה המשפחה לארץ ולירון נאלץ לחכות במשך שנה לגיוסו לצה"ל. היתה זו הפעם הראשונה, בכל רצף שנות המעברים, בה ניתן ללירון הפנאי לעבד את כל אותן חוויות שצבר במשך תשע השנים האחרונות. שנת ההמתנה בארץ הציפה עבורו את כל אותם אובדנים סמויים, שמעולם לא הרגיש לאורך הדרך. שם, אל מול בני גילו הישראלים, החוגגים את חודשי הקיץ לפני הגיוס, הרגיש לירון בדידות וזרות. מול הקשר העמוק בין בני דודיו לסבים הבין לירון לראשונה את ההפסד המשפחתי שצבר בשנות שהותו בחו"ל.
חיי ילדי התרבות השלישית רצופים אובדנים סמויים ובלתי מדוברים. ביניהם, אובדן חברויות שנקטעו, חוויות משפחתיות שלא נחוו, והוויה ישראלית שפיספסו. מעבר לכך, מתמודדים הילדים במקרים רבים גם עם העדר זמן ולגיטימציה לעיבוד הצער על האובדן. פעמים רבות מתקשים הסובבים אותם להבין ולקבל את תחושת הכאב אל מול אורח החיים הנדמה כהרפתקה מסעירה ומתמשכת. במקרים אחרים, מרגישים הילדים קושי לשתף את הוריהם כאשר אלה מתמודדים בעצמם עם אתגרי המעבר והצער על הפרידה. הזמן הקצר שבין העזיבה לנחיתה ותחילת ההסתגלות לחיים החדשים מאתגר גם הוא, פעמים רבות, את היכולת לעבד לעומקן את הפרידות ומתבטא באותה 'סגירת מגירות' על קשרים חברתיים, שהוזכרה מוקדם יותר.
אז מה עושים?
הדרך שלנו ההורים לסייע לילדינו במקרה זה, היא קודם כל לעודד את ביטוי הצער ולהציע השתתפות והבנה לפני נחמה. כך, נוכל לעודד את ילדינו לבטא את כאבם בצורה מוחשית המותאמת לגילם. בין השאר תוכלו להציע להם לכתוב יומן, לצייר ציור משותף או ליצור איתכם קולאז' ממזכרות ותמונות שיזכירו לכולכם את המקום והאנשים שהשארתם אחריכם.
הוכרת המתנות מול ההכרה באתגרים
את מושג ה-TCK הצגתי לילדי כשגרנו בסינגפור והם שניהם בתחילתו של גיל ההתבגרות. עבורם, TCK הפך לחלק מזהותם. כמו שאמרה לי ביתי הצעירה – 'בפעם הראשונה שסיפרת לי על ה-TCK הרגשתי פתאום שייכת. בפעם הראשונה מצאתי קבוצה בה לא הייתי שונה'.
ילדי התרבות השלישית מוצאים בילדותם ובבגרותם קשר עמוק אל אחרים שעברו דרך דומה לשלהם. גם אם המעבר היה בין מדינות שונות או בגילאים שונים, נראה ש'התרבות השלישית' יוצרת עבורם חוויה מחברת ומאחדת. אל מול האתגרים הרבים שפרטנו, חשוב להכיר ולהזכיר לילדינו את המתנות הרבות שמעניקה להם דרך זו. עודדו אותם ועיזרו להם להמשיך ולחקור את המושג והספרות הרבה המתארת אותו ולהכיר, מקרוב או מרחוק, את שותפיהם לדרך המרתקת.
וזכרו, כפי שתואר בספרם המומלץ של פולוק וואן רקן (Third Culture Kids: Growing Up Among Worlds) – "TCK הם משאב מפתח עבור עולם משתנה ולעיתים קרובות מסוכסך... כאזרחי עולם בעלי זהות רב-תרבותית עמוקה ומורכבת, ילדי התרבות השלישית נמצאים במקום ייחודי היכול לספק לעולם מנהיגות המותאמת לזמנים מורכבים אלה".