מערכת המשפט

הרשות השלישית במימשל הפדרלי - הרשות השופטת - כוללת בתוכה רשת של בתי משפט ובראשם בית הדין העליון. 
הרשות השופטת יכולה להכריז על כל פעולה או הליך של הנשיא או של הרשות המבצעת כחורגים ממסגרת החוקה. 

הסמכות השיפוטית כוללת בין השאר ניהול משפטים במסגרת החוקה, החוקים, החוזים והאמנות של ארה"ב; משפטים בתחומי הספנות והצי; משפטים הנוגעים לשגרירים, צירים וקונסולים המייצגים מדינות חוץ בתוך ארה"ב; מחלוקות שממשלת ארה"ב מהווה צד בהן; ומחלוקות הקיימות בין מדינות בארה"ב (ותושביהן) לבין מדינות חוץ (ואזרחיהן). 

בפרק זה נציג את בית הדין העליון (The Supreme Court), את מערכת בתי המשפט הפדרלים, בתי דין לערעורים ובתי משפט מחוזיים, בתי דין מיוחדים, חבר המושבעים ו- jury duty (שרות בחבר המושבעים). 

האמריקאים עצמם מגדירים את עצמם כ- sue-happy society, כלומר, כחברה שממהרת לתבוע. ואמנם, נדמה לפעמים כי לנסות ולפתור בעיות בעצמם זה כבר "פסה" לגמרי והנוהל המקובל הוא ש"אם אפשר אז למה לא לתבוע"? בארה"ב תובעים אחד את השני על ימין ועל שמאל ומוכרים הסיפורים שבהם עוברי אורח ממאנים לעזור לאנשים שנפגעו ברחוב בתאונה או בשוד, כיוון שקרו כבר מקרים רבים בהם אותן נשמות טובות נתבעו ע"י הפצוע על כך שהן הזיזו אותו, מהכביש למשל, וגרמו להם לנזק גדול יותר. 

בצחוק, או שלא בצחוק, ממליצים האמריקאים לעצמם שרצוי שיהיה עורך דין לכל אחד שיכול לאפשר לעצמו אחד כזה. שיהיה. גם כשאין בעיה עומדת על הפרק. הסיכוי שבעיה כזו או אחרת תתעורר היא יותר מסבירה ולכן כדאי להיות "מצוידים מבעוד מועד"..

"The United States is the greatest law factory the world has ever known" 
Charles Evans Hughes, 1862-1948, U.S. Supreme Court Justice 

בית הדין העליון

בית הדין העליון הוא בית המשפט הגבוה ביותר בארה"ב. 
כשמו כן הוא, לא ניתן לערער בפני משפט אחר על פסק דין שיצא מבית הדין העליון. 

בסמכות הקונגרס לקבוע את מספר השופטים היושבים בבית הדין העליון ועד גבול מסוים הוא יכול להחליט על סוגי המשפטים שיידונו בבית הדין, אולם אין הקונגרס רשאי לשנות את סמכויות בית הדין העליון, המעודנות בחוקה. 

למרות שאין התייחסות בחוקה לדרישות לגבי המועמדים למישרת שופט,למעשה, כל השופטים הפדרלים ושופטי בית הדין העליון בעבר ובהווה הינם בעלי הסמכה לפרקליטות.הרכב בית הדין העליון הינו נשיא ועוד שמונה שופטים. את השופטים ממנה נשיא ארה"ב בהמלצה ובגיבוי של הסנאט. 
המישרה היא לכל החיים, עוד כל הזמן שהשופט מפגין "התנהגות טובה". 

סמכות שיפוט ראשונית נמצאת בידי בית הדין העליון רק בשני מקרים: במשפטים הקשורים באישיות זרה ממעמד רם, ובאלה שבהם אחת המדינות היא צד בדיון. כל שאר המשפטים מגיעים אל בית הדין בעליון לאחר הגשת ערעור על פסקי דין של ערכאות נמוכות יותר. 

מתוך אלפי משפטים הנרשמים בשנה, מגיעים לדיון בבית הדין העליון רק כ- 150. אם בית המשפט העליון החליט שלא לדון במשפט שהוגש בפניהם, הרי שההחלטה שנקבעה בבתי הדין - היא זו הקובעת. 
בית המשפט העליון לוקח בחשבון כי כל החלטה שמתקבלת על ידו משפיע על מאות ואלפי משפטים בבתי דין "נמוכים" יותר ולכן בוררת את המקים שהיא בוחרת לדון בהם בתשומת לב רבה. 

רוב המשפטים דורשים פרשנות לחוק או לכוונות המחוקק, קרי, המחוקק. חלק נכבד מעבודתו של בית הדין העליון מתייחס לפסיקות לגבי השאלה אם פעולות מסוימות של הרשות המחוקקת או המבצעת אינן חורגות ממסגרת החוקה. הסמכות לבקר רשויות אחרות לא נקבעה במפורש בחוקה. אולם במשפט הידוע "מארבורי נגד מדיסון" ב- 1803, נקבע כי "פעולת חקיקה של הרשות המחוקקת המנוגדת לחוקה, איננה בגדר חוק". הדוקטרינה הזו אף הורחבה לכדי הכללת פעולותיהן של הממשלות המקומיות. 

פסקי הדין של בית הדין העליון אינם חייבים להיחרץ פה אחד. ניתן גם להסתפק ברוב רגיל, בתנאי שיש לפחות 6 שופטים - המניין הקבוע בחוק - המשתתפים בפסיקה.

במקרה שאין הסכמה והדעות מפוצלות, מפרסם בין הדין העליון את שתיהן ושתיהן יכולות להוות בסיס לפסקי דין בעתיד בבית הדין. 

בתי המשפט הפדרליים

בטרם נוסחה החוקה כבר התקיימה מערכת של בתי משפט במדינות עצמן. בקרב הצירים לועידת החוקה התגלעה מחלוקת חריפה באשר לצורך במערכת שיפוט פדרלית ובשאלה אם זו תחליף את מקומם של בתי המשפט השייכים למדינות. הפשרה שהתקבלה - בתי המשפט של המדינות ימשיכו להתקיים ולצידם תוקם מערכת שיפוט פדרלית, בעלת סמכויות מוגבלות. 

בעקבות כך, חילק הקונגרס את הארץ למחוזות (Circuits), אחד עשר במספר. כל Circuit שכזה מקיף מספר מדינות קרובות אחת לשניה (ראה מפה בקישורים המופיעים למטה). המחוז ה- 5 למשל, כולל את מדינות לואיזיאנה, מיסיסיפי וטקסס. לכל מחוז הוקמו בתי דין פדרלים. 

בידי הקונגרס כיום שמורה הסמכות להקים או לבטל בתי דין פדרלים וכן לקבוע את מספר השופטים במערכת השיפוט הפדרלית. הקונגרס אינו רשאי לבטל את בית הדין העליון. 

כיום המערכת כוללת 11 בתי דין לערעורים (Court of Appeal), אחד בכל מחוז ו- 94 בתי משפט מחוזיים (District Courts), כולל באיי הבתולה, איי מריאנה וגואם (שטח השיפוט של ארה"ב) ושני בתי דין בעלי סמכויות שיפוט מיוחדות. 

סמכות בתי הדין המחוזיים כוללת הן משפטים אזרחיים לגבי תביעות נזיקין ודרישות לפיצויים, והן משפטים פליליים במסגרת החוק הפדרלי. סעיף 3 בחוקה הביא ליצירת מערכת יחסים מורכבת מאד בין בתי הדין הפדרלים ואלה המשתייכים למדינות עצמן. בדרך כלל, אין בתי הדין של ארה"ב מטפלים במשפטים הנמצאים במסגרת חוקיהן של מדינות יחידות. לעומתם, במקרים מסוימים, רשאים בתי המשפט השייכים למדינות לטפל ולפסוק גם במשפטים השייכים לתחום השיפוט הפדרלי. יוצא, איפוא, כי שתי מערכות השיפוט נהנות מסמכויות שיפוט בלעדיות בתחומים מסוימים וסמכויות שיפוט חופפות בתחומים אחרים. 

בכל בית משפט מחוזי יושבים מ- 1 עד 27 שופטים. פרט למחוז קולומביה על השופטים להיות תושבי המחוז שבו הם משמשים דרך קבע בתפקידם. 

הערכאה הגבוהה השניה ברשות השופטת בממשל פדרלי מורכבת מבתי דין לערעורים (Court of Appeal), כדי להוות חוצץ ואמצעי סינון על העומס המוטל על בית הדין העליון. בכל אחד מ- 11 המחוזות שהזכרנו לעיל קיים בית דין לערעורים המשרת את האזור. בית המשפט כולל בין 3-15 שופטים היושבים במשפט. 
כפי שמשתמע משמם, בתי הדין הללו הינם בעלי סמכות ערעור. הם בוחנים מחדש פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים באזוריהם.

שני בתי הדין בעלי סמכויות שיפוט מיוחדות הינם בית דין לתביעות קטנות ובית הדין למסחר בינלאומי שדן בנושאי מסחר בינלאומי ובעיות מכס.

חבר המושבעים

אמריקאים מאמינים כי אין לשפוט אדם ולגזור את דינו על פשע כלשהוא ואין לכפות על אדם להיענות לתביעה אזרחית, אלא על פי החלטתו של חבר אזרחים מן השורה - הדיוטות. בתוקף ההליך החוקי המבוסס על רעיון זה, עומד הנאשם מול חבר מושבעים המונה 12 איש ובפני שופט. 

תפקיד המושבעים הוא לקבוע מהן עובדות המקרה, כפי שהוצגו בפניהם במהלך המשפט. הדבר נעשה בתום הצגת הראיות והטיעונים. 
חבר המושבעים נסגר במקום שבו הוא מנהל דיונים בינו לבין עצמו ומנסה להגיע לפה אחד.

במהלך כל תקופת המשפט, יש אפשרות לחבר המושבעים לחזור הביתה בסוף היום, אך במקרים קיצוניים, כמו במקרים של דמויות ידועות, על מנת שהמושבעים לא יושפעו מהתקשורת, הם ישנים בבתי מלון ונמנע מהם ליצור קשר עם העולם החיצון. 

תפקיד השופט הוא לפקח על הדיון המשפטי ולוודא שהוא מתנהל ע"פ חוק, להסביר למושבעים את משמעות המונחים המשפטיים והחוקים בהם הם נתקלים במהלך הדיון ואיזה חוקים ניתנים ליישום במקרה זה ולפסוק בבעיות המתעוררות לגבי העדויות. 

הבחירה לשירות בחבר מושבעים נקבע באופן רנדומלי, מתוך רשימות של תושבים בעלי זכות הצבעה או בעלי רישיון נהיגה. 
כשמגיעה ההזמנה (Subpaena) בדואר יש להענות לה ומי שלא עושה כן, צפוי לעונש ע"פ חוק. השירות בחבר מושבעים נחשב לזכות דמוקרטית של אזרחי המדינה. 
עליהם למלא טופס שאמור לעזור ולקבוע האם הם מתאימים לדרישות. לאחר שהטופס מולא, יש להעביר אותו לפקיד בית המשפט, שעובר על הטפסים וקובע כשירות. 

עוד לפני תחילת המשפט מתקיים תהליך הנקרא ה- jury selection. השופט מסביר לחבר המושבעים על המקרה, מציג את עורכי הדין, התביעה והסנגוריה, ושואל מס' שאלות על מנת להבין אם המושבע הינו בעל דיעה קדומה או לאו. 

כמו במילואים אצלנו, המעביד חייב לכבד את העובדה שהעובד שלו נקרא לשירות חבר מושבעים. בתקופה הזו, וקחו בחשבון שישנם משפטים שמתארכים, אסור לו לפטר את העובד. 

המושבעים מקבלים לא פחות מ- 10$ ליום. בד"כ בין 10$ - 40$ ליום + הוצאות נסיעה וחניה. ישנם מעבידים שממשיכים לשלם לעובד את המשכורת החודשית וישנם שלא. 

מי יכול להיקרא ולשרת בחבר המושבעים?

• מי שהינו אזרח ארה"ב, מעל גיל 18, מגורים של שנה באיזור בית הדין
• מי שיכול לקרוא, לכתוב ולדבר אנגלית ברמה מספקת
• מי שאינו סובל מבעיות פיזיות ומנטליות
• מי שאינו בשירות צבאי פעיל
• מי שאינו משרת במשטרה או במכבי אש
• מי שאינו משרת במגזר הממשלתי

הוליווד מלאה בסרטים על מושבעים, אנשים מהרחוב שלפתע מוצאים עצמם עומדים מול דילמות קשות, בצורך לקבל החלטות המשפיעות על מהלך חייהם של אנשים וההתמודדות עם האספקטים האנושיים והדרמות הפנימיות המהוות חלק בלתי נפרד מהשירות בחבר המושבעים. 
הטלוויזיה גדושה בראיונות עם מושבעים שפרשו באמצע המשפט או שהתראיינו לאחר תום המשפט (משפטים בעלי עניין ציבורי כמובן) ושיתפו את הציבור במתח ובקונפליקטים הגדולים, שהיו מנת חלקם לאורך זמן המשפט.