רילוקיישן סבב ב' – זה הכל בשבילם

תובנות רילוקיישן עם יעל מטקסס

יעל כץ מתגוררת בפלנו, פרבר ליד דאלאס, טקסס. הפעם הראשונה שבה טעמה את חווית הרילוקיישן היתה מיד אחרי הצבא. מעבר לוושינגטון DC, עבודה בשגרירות ישראל, שתי מזוודות, ומשרד שטיפל בהכל. גם המעבר השני היה יחסית קל. זוג צעיר, חברה גדולה, הפעם בדרך למדריד. ממדריד לפרנקפורט וחזרה לארץ, הפעם כבר עם שני זאטוטים.  שלוש עשרה שנים בארץ וכשההזדמנות לצאת לעוד סיבוב הגיעה, אי אפשר היה להגיד לה לא. ב-2017, עם ילד בן 14 וילדה בת 16 יעל ארזה שוב את הבית בדרך לטקסס בעקבות סטרטאפ של בעלה.

את ההכנות לרילוקיישן הנוכחי יעל מתארת כ'הכי מלחיצות בעולם'. בלי חברה גדולה שתדאג ותטפל, צריך היה לדאוג לכל הפרטים לבד. "הכל היה שונה" היא מספרת "בפעם הראשונה, כל דבר שצייצתי – קיבלתי. הפעם, הכל היה על אחריותנו ובלי גב של חברה ומשרד משאבי אנוש שמכיר ויודע". ובכל זאת, למודת ניסיון מהסיבוב הראשון יעל מנדבת כמה טיפים שעזרו למשפחה להתארגן בצורה טובה ונכונה יותר ל'סבב ב''.

טיפ ראשון – במעבר עם ילדים גדולים, מרבית התכנון הוא סביב הילדים

לעומת המעבר הראשון שנעשה בהריון, במעבר השני, עם הילדים הגדולים, הפוקוס היה עליהם. וההערכות, יעל אומרת, אחרת לגמרי. "את בחירת מקום המגורים" היא מסבירה "עשינו לפי בתי הספר והחוגים של הילדים. בעיקר קרוב לסטודיו כי הבת רקדנית ולא רציתי להסתובב ברחובות ב-10 בלילה".

יעל מספרת שבמקור היו אמורים להתגורר ביוסטון אבל אחרי מספר שיחות טלפון עם ישראלים מהאיזור היא הבינה שהעיר פחות מתאימה למשפחתה. ומכיוון שברור היה שטובת הילדים היא שקובעת הוחלט על מעבר אל פלנו. את מחיר המרחק סופג עד היום (או לפחות עד הגיע הקורונה) בעלה העושה פעם בעשרה ימים את הנסיעה הארוכה עד יוסטון. 

טיפ שני – ברילוקיישן השני הפכנו למשפחה

"אם ברילוקיישן הראשון היינו רק אחד עם השני, ברילוקיישן השני הפכנו למשפחה". יעל מספרת על ההנאה מהאינטימיות המשפחתית ברילוקיישן הנוכחי ומודה כי "למרות שאני מאוד אוהבת גם את זה, בכל זאת יש משהו נורא כיף בזה שלא צריך לרוץ לארוחות ערב כל שישי".

טיפ שלישי – לא לקפוץ מהר מדי לבריכה החברתית

הבדל נוסף שיעל מרגישה ברילוקיישן השני הוא ביכולת לקחת את הזמן ולהנות מהלבד לפני הכניסה לתוך הקלחת החברתית של הקהילה המקומית. "בסבב הראשון" היא מספרת, "אתה רק מפחד להיות לבד. ואז אתה עושה טעויות ומתחבר עם אנשים שאולי לא היית רוצה להתחבר איתם. בפעם השנייה למדתי והתבוננתי מהצד לפני שהתחברתי. היה לי פחות את הפחד מה'להיות לבד'".

טיפ רביעי - רילו' זה לא פיקניק – אבל לא צריך להבהל

יעל מספרת שבפעם השנייה כבר ידעה שההתחלה קשה ולא צריך להיבהל. גם בלוגיסטיקות, שלא תמיד עובדות כמתוכנן, אבל גם בתחום המשפחתי ובעיקר, הזוגי. יעל מספרת על התפקידים החדשים אליהם נכנס בעלה גם בסיבוב הראשון וגם בשני. בשני המקרים, הציפייה ממנו היתה לתפוס את מקומו מהר ככל האפשר ולהתחיל להוכיח את עצמו, בעוד שבבית ההתארגנות בעיצומה.

הפעם הראשונה היתה קשה, היא מספרת. נישואים טריים והריון מתקדם. שילוב קשה שאיתגר גם אותה וגם את בן זוגה. בפעם השנייה, הכל היה צפוי יותר ומוכר. יעל מספרת שבפעם הזו, בוגרת יותר ומנוסה, היא הבינה לא רק את הצורך שלו אלא גם את הצורך שלה לוותר על תחושת הקורבנות. "את ה'אני עזבתי הכל בשבילך' – ביטלתי" היא אומרת "כי הבנתי שזה לא החלטה שלו, זאת ההחלטה שלנו והמעבר הוא טוב בשביל כולנו".

הקורונה הראתה לי כמה למדנו מהרילוקיישן

כשאנחנו עוברות לשוחח על חוויות החודשים האחרונים ועל התמודדות המשפחה עם הקורונה בארה"ב יעל מסתכלת גם על חווית המגיפה מזווית של אקספטים מנוסים ומציינת ש"יש משהו אחר בהסתגלות שלנו, ביכולת שלנו להיות לבד ולהתרגל לשינויים". יעל מתארת את היכולת להסתדר באופן עצמאי שגדלה לאורך שנות הרילוקיישן, בהיעדר היכולת להישען על סבא וסבתא. עוד היא מציינת את ההתמקצעות המיוחדת בשיחות זום וסקייפ שהוכיחה את עצמה במהלך ההסגר ובעיקר בחגים המשפחתיים השנה.

לשאלתי על המצב בטקסס היא עונה שאצלם בסך הכל טוב. מדובר במדינה מאוד גדולה, היא מסבירה, בה לכל אחד יש בית מרווח. ובכל זאת, יעל מודה, הסיפורים מניו יורק היו מזעזעים. "בהתחלה, נורא פחדתי ללכת לסופר. זה הרגיש כמו בכיתת יורים – מי יפגע בך. אבל מתרגלים. ומה שטוב, שלא צפוף כאן". יעל מוסיפה ומסבירה שההסתכלות על המספרים מטעה כי "אסור לשכוח שמדובר על מדינה ענקית".

יחד עם זאת, גם את יעל מלחיץ המצב הכלכלי והתחושה שהחברה של בעלה לא תוכל לשרוד בלי לקוחות, תערוכות ופגישות. "העתיד מלחיץ" היא מודה, ומצד שני "כבר שלושה חודשים בעלי לא טס. לא היה לי את זה בחיים!" פעם ראשונה, היא מספרת, ששלושה חודשים הם אוכלים ארוחות בוקר, צהריים וערב ביחד, "וכיף לי".

התמונה קצת פחות אופטימית כשאנו עוברות לשוחח על הילדים. יעל מספרת שבארץ היחסים מחוץ לבית הספר יותר מפותחים. בארה"ב היא מסבירה, היחסים הם בעיקר סביב בית ספר וחוגים. אין כמעט קשר מחוץ למסגרת ובקורונה, בלי בית ספר ובלי חוגים מתעוררת הבדידות.

אני מעיזה ושואלת על תעסוקה. שאלה שמי שעברה רילוקיישן או שניים בחייה יודעת שעשויה להיות מאתגרת עבורנו, הנשים הנלוות. יעל מספרת שאחרי שנתיים של איקלום המשפחה, בספטמבר האחרון חזרה לתפקידה כמדריכת ריצות ארוכות. "דווקא הקורונה הביאה לפריחה" היא מוסיפה ומפתיעה אותי כשהיא מתארת את האמהות המבלות שעות ארוכות בבית עם הילדים ורק מחפשות לאן לברוח. בהעדר מסעדות ובתי קפה הן התחילו לרוץ והתאהבו ברעיון.

שיקולי ביטוח בימי קורונה

בחזרה לטיפים מהסיבוב השני, יעל מספרת שבנושא הביטוח הרפואי, בסיבוב הראשון באירופה המצב היה הרבה יותר קל. עלויות הטיפולים היו הגיוניות ובסך הכל התנאים טובים. לעומת זאת, בארה"ב עלויות הטיפולים הרפואיים בלתי ריאליות. "יש כאן אנשים שיכולים להגיע לפשיטת רגל" היא אומרת וכדוגמא מספרת על עלות בדיקת דם שיכולה להגיע גם לסכום של 160$.

כדי להיות בטוחים שהם וילדיהם מכוסים בצורה הטובה ביותר יעל מציינת שבבחירת הביטוח הקפידו להתייעץ עם גורם מקצועי. "הביטוח מאוד יקר" היא מסבירה, אבל עם פרוס הקורונה הם שמחו לגלות שאם חס וחלילה יחלו, כל הטיפול הרפואי בהם יכוסה. לא כך הדבר, היא מזכירה, אצל ישראלים אחרים שסביבם. לדבריה, רבים בארה"ב מתלהבים מביטוחים זולים, אלא שבשעת צרה, הם עלולים למצוא שהביטוח לא מכסה דברים דוגמת מגפה עולמית או שההשתתפות העצמית כל כך כבדה שלא ניתן לעמוד בה.

לסיכום, יעל שולחת לי משפט שעבורה מסכם את השיחה שלנו  “You don’t grow when you’re comfortable”ושתינו מסכימות שלמרות כל האתגרים הרילוקיישן היה עבור  שתינו חוויה מצמיחה ומשנת חיים.