גברים נלווים ברילוקיישן – הטיפים שיעזרו גם לכם להנות מהחוויה
מאת ד"ר טלי גורן - מומחית בתחום הרילוקיישן ומנהלת פורום המומחים באתר 'ישראלים בחו"ל'
בת זוגך קיבלה הצעת עבודה מפתה בחו"ל. זאת ההזדמנות שתמיד חיכית לה. לקחת פסק זמן, להיות בבית, להנות מהילדים, אולי סוף סוף לפתח את התחביב שאף פעם לא הגעת אליו. אבל במקביל, עולים החששות. פוסט שהתפרסם בקבוצת היוצאים לרילוקיישן פונה אל הגברים הנלווים 'מחפשים להכיר משפחות ברילוקיישן שבהן האישה עובדת והבעל בבית עם הילדים. לבן זוגי קשה והוא מחפש מישהו בסיטואציה דומה לדבר איתו'.
תופעת הגברים הנלווים הולכת ותופסת תאוצה, ועדיין הנושא מוזכר רק כהערת שוליים בספרות הרילוקיישן הענפה וכמעט שאינו מדובר בפורומים הרבים. פורומים, המתעסקים בעיקר בחוויה ובמינהלות המעבר ומיועדים ברובם לנשים המתלוות לבני זוגן ביציאה לחו"ל.
בחיפוש אחרי הזווית הגברית לנושא הגעתי לנועם בדרום קרוליינה ולעידן בגיברלטר. שיחה איתם, חיפוש אחרי חוויות של גברים נוספים מרחבי העולם וגם קריאה של חומר מחקרי בנושא הניבה רשימה של טיפים שיסייעו גם לכם בצעד הלא מובן מאליו.
נועם הגיע לדרום קרוליינה לפני שנתיים בעקבות הצעת הרילוקיישן של אשתו. כמרצה לעברית, ליאת קיבלה הצעת עבודה בקולג' המקומי וחבילת מעבר. הזוג החליט לצאת עם ביתם בת הארבע, בידיעה שתנאי הויזה שהוצעה להם אינם מאפשרים לנועם לעבוד בארה"ב. שנה לאחר מכן, נוספה למשפחה תינוקת חדשה החוגגת בימים אלה את יום הולדתה הראשון.
בשונה מנועם, לעידן, המתגורר עם משפחתו בגיבלרטר, יש אפשרות חוקית לעבוד והוא ממשיך לנהל באופן חלקי עסק און לייני של ייעוץ ושיווק דיגיטלי שהתחיל עוד בישראל. המשפחה עברה לגיברלטר לפני כשנה וחצי עם שלושה ילדים בני 3, 6, ו-9. המעבר, נעשה בעקבות הצעה שקיבלה רעייתו של עידן, הילה, לעבור למטה החברה בה עבדה בארץ. האזרחות האירופאית של הילה איפשרה לה לבצע את המעבר ללא צורך באישורים מיוחדים והיא מוסיפה ומאפשרת לעידן עבודה חוקית כעצמאי.
התפקידים בבית מתחלפים
"התפקידים בבית השתנו" מספר לי עידן. "בארץ, הילה היתה יותר המחנכת וכאן זה התהפך. לכל אחד מאיתנו יש סגנון שונה, למרות שמול הילדים אנחנו מנסים לתקשר את אותו הדבר". אם בארץ היה רגיל עידן לשעות עבודה רצופות מ-7 בבוקר עד 7 בערב כמנהל תחום הדיגיטל בחברת הרץ, בגיברלטר הוא "מנהל את האופרציה בבית".
עוד לפני המעבר, עידן יצא לגיברלטר עם בנו בן ה-9 כדי 'להכין את השטח' למשפחה. "יצאנו ככח חלוץ שבוע קודם במטרה לקבל את התכולה ולפרוק לפני שהילה והבנות יגיעו. הציוד לא הגיע בזמן אז היה לנו אחלה זמן ביחד". גם היום, עידן הוא האחראי לאורך רוב היום על הילדים. אחר הצהריים ובקיץ הוא מקפיץ אותם אל הפעילויות השונות ובזמן ההמתנה ממשיך לעבוד בחוץ עם הלפטופ. "אפשר להביא אופר" (מטפלת) הוא אומר, "אבל זה יפספס את המטרה של המעבר".
גם נועם מספר על חילופי התפקידים בבית. זמן קצר לאחר שהגיעו לדרום קרוליינה יצאה ליאת לחופשת לידה וכולם נהנו מזמן משותף בבית. אבל מאז שחזרה ללמד, הוא האחראי על התינוקת ולדבריו, שגרת הטיפול בקטנה לא מותירה זמן להרבה יותר מזה. נועם מספר על השחיקה שבטיפול היומיומי ללא סבא או סבתא שיכולים לעזור ובתשובה לשאלה שלי על תובנות מהתקופה האחרונה הוא מבטיח "בעתיד, לא אגיד לאף אחת שנמצאת בחופשת לידה שהיא בחופש".
יכול להיות שלא יהיו לך חברים
הספרות, מתארת את הקושי של הגברים הנלווים ביצירת מעגלים חברתיים חדשים במדינת היעד. בהעדר מסגרת מקצועית קשה להכיר חברים ובמפגשים עם הילדים, עדיין הרוב המוחץ של ההורים הוא נשי.
עידן מסכים ומספר בשעשוע על מפגש שהתקיים בקיץ שעבר – אמהות, ילדים ועידן. "אני חיה חברתית" הוא מספר, ובהתחלה, כשעוד נתן שירות לחברה בה עבד בארץ, נשמרה האינטראקציה היומיומית עם שותפים מהעבודה. אבל כשהפרוייקט הסתיים, ההרגשה השתנתה. "אתה בבית, לא נפגש עם אנשים, וגם במפגש עם המקומיים ההתנהלות היא אחרת". לדבריו, הקהילה הישראלית-יהודית בגיברלטר גדולה וחמה ואפשרה קליטה טובה לילדים. אמנם ביומיום הם עובדים ונמצאים בסביבת המקומיים, אבל עדיין נעים שיש אפשרות לחגוג בקהילה חגים, ימי הולדת וימי שישי.
לאחרונה, הוא מציין, הצליח להתחבר דרך הכדורסל לליגת מקומות העבודה בגיברלטר. יחד עם זה, עידן מסכים שיש בעייתיות בעובדה שבבוקר למחרת המשחק החבורה ממשיכה ונפגשת במשרד בעוד הוא פחות מחובר ליומיום וייפגש איתם שוב רק במשחק הבא, שבוע או שבועיים מאוחר יותר. "אבל זה בסדר" הוא אומר "התרגלתי לשקט שלי ואפילו נהיה לי קשה עכשיו עם הקורונה שפתאום כולם בבית".
נועם, מתייחס גם הוא לקושי ביצירת מעגל חברתי חדש בדרום קרוליינה ומציין שמדובר בשיקול שכדאי לקחת בחשבון לפני ההחלטה על המעבר. "יכול להיות שלא יהיו לך חברים" הוא מזהיר "וכנראה שיהיה לך קשה יותר למצוא אנשים מעבר למשפחה ולבית". יחד עם זאת, לדבריו, אם בגיל צעיר הסיטואציה החברתית היתה עשויה להיות מטרידה יותר, היום, קרוב לגיל 40 "לא כל כך חשוב לי חברים כמו כשהייתי סטודנט". נועם מספר שעוד במעבר הקודם הוא הבין שברילוקיישן אנשים נקשרים ואז עוזבים. כדוגמא, הוא מזכיר זוג אוסטרלים שהפכו חברים טובים בשנה הראשונה, אבל בסופה קיבלו הצעת עבודה באוסטרליה ועזבו.
ההמלצה של נועם היא לשמר באופן פעיל את הקשר עם החברים בארץ. "חשוב לשמור על קשר עם אנשים מישראל כי הם פחות ישמרו על הקשר הזה". לדבריו, החברים תמיד שמחים לדבר אבל פחות יוזמים "לא לא מדברים איתך כי אתה לא מעניין, אלא כי התרחקת. אז לא להתבייש ולא להעלב. לדבר".
עידן, מציע להקדים ולייצר קשרים חברתיים דרך קבוצות המדיה החברתית, טרם ההגעה למדינת היעד. לדבריו, הוא התחבר לקהילה הישראלית דרך קבוצות הווטסאפ ויצר קשרי חברות שהתחזקו אחרי ההגעה לגיברלטר.
נצל את הרילוקיישן לקידום התחביב שתמיד חלמת
בשיחה עם עידן וגם עם נועם עולה ההמלצה החמה לנצל את זמן הרילוקיישן לפיתוח התחביב שתמיד חיכה בצד. עידן מספר "הסתכלתי על כל מה שיש למקום להציע, למשל החוף מגניב שלידו אנחנו גרים. ואז התחלתי לסגל לי תחביבים חדשים – סאפ, שחייה, סקווש. חיפשתי פעילויות שמתאימות לי ושתמיד רציתי לעשות בארץ ואמרתי יאללה, עכשיו אני עושה אותן". עידן מתאר שגרת יום מהנה של שעת ספורט בכל בוקר אחרי פיזור הילדים ולפני תחילת העבודה, ומציין שמבחינתו הוא מוציא את כל הטוב מסיטואציה שעשויה היתה להיות מאתגרת. לדבריו, עוד לפני המעבר, הכין את עצמו לאפשרות שהעסק לא יצליח ולקח בחשבון שייתכנו תקופות בהן לא תהיה עבודה. כהכנה לאפשרות הזו הוא ממליץ לגברים היוצאים בעקבות בנות זוגם לבנות לעצמם מראש תכנית של דברים שהיו רוצים לעשות בחו"ל – קריאה, לימודים, תחביבים. "רשימה של כל הדברים שאף פעם לא הספקת. דברים שכשתחזור לארץ, לא יהיה לך זמן לעשות".
נועם, מציין את חשיבות ההנאה של בן הזוג הנלווה (כמו גם בת הזוג הנלווית) מהשהות בחו"ל. הוא מדגיש גם את אחריות בן או בת הזוג העובד לוודא שהנלווה אינו 'נמק' בבית הפרברי עם הילדים והקניות. "זו אחריות משותפת של שני בני הזוג לדאוג שזה לא קורה. אני יודע שבמקרה שלנו אשתי מאוד שמה לב לזה ואם עובר יותר מדי זמן שאני לא עושה משהו כייפי בשביל עצמי, היא תעיר לי ותשלח אותי לעשות משהו".
במקרה שלו, התחביב העיקרי הוא גלישת גלים, ובארה"ב נוספו לגלישה גם טיפוס וגינון. "אנשים פה אוהבים תחביבים" הוא מספר "אז לכל תחביב אפשר לקנות או להזמין הכל. מה שחשוב זה למצוא תחביב רציני שיחזיק".
זה הזמן לתת לבת הזוג לזרוח
"רילוקיישן זה הזמן לקחת צעד אחורה ולתת לבת הזוג העובדת את הזמן והמקום להיות הכוכבת" אומר נועם. לדבריו, חשוב להגיע להבנה שכבן זוג נלווה, התפקיד שלך פחות מרכזי ומי שחשובה כרגע היא בת הזוג שבשביל התפקיד שלה עברתם. נועם מוסיף ומדגיש "צריך מידה מסויימת של ענווה. הפוקוס הוא פחות עליך כנלווה. באירועים של הקולג' למשל, אשתי היא הכוכבת, וזה בסדר".
לדברי עידן, המטרה במעבר היתה החוויה המשפחתית, כמטרת על, ולצידה, כמובן, גם האפשרות של הילה להתקדם בתפקיד. "צריך לעשות סוויץ' בראש" הוא אומר "ולשנות את החשיבה". עבורו, מטרה נוספת של המעבר, היתה להיות יותר עם הילדים, ואכן הוא מרגיש שהאיזון הוא טוב כשאחד מבני הזוג שכיר והשני עצמאי. להרגשתו, הדבר עוזר גם להצלחת הרילוקיישן וגם בבית. בתכנון המעבר, מספר עידן, ההתבססות היתה על העבודה של הילה אבל היום העסק שהוא מנהל מכניס הכנסה יפה. עדיין, כיוון שעבודתו של עידן מאפשרת גמישות הוא האחראי על תפעול הילדים.
איך אתה מציג את עצמך?
הספרות המקצועית מתארת אבדן זהות עצמית במקרים בהם המעבר לרילוקיישן מביא גם לאובדן תעסוקה. פעמים רבות הביטוי של הקושי עולה בעיקר במקומות בהם עולה השאלה 'אז מה אתה עושה היום?'.
"גם בארץ לא היינו אנשי הייטק ואין לנו מקצוע מבוקש ומכניס" מספר נועם. החיים בארץ, לדבריו, היו לחוצים ודרשו עבודה בו זמנית במספר חלקי משרות. בארה"ב, לא איפשרה הויזה שקיבל לעבוד ובכל מקרה, גם אם היה רוצה להשתלב במקצועו כמורה, היה נדרש לו תהליך ארוך של המרת תארים ואישורים לפני שיוכל להגיש מועמדות בבית ספר אמריקאי. ככלל, הוא מסביר, דרום קרוליינה מתאפיינת בעיקר בתיירות, תחום שלא קוסם לו. כרגע, נועם נהנה מהשהות עם התינוקת ומחכה שתיכנס למסגרת כדי להתחיל לבדוק כיוונים תעסוקתיים נוספים.
"היתה כתבה לפני שנסענו איך לגברים נלווים קשה באמריקה כי מצופה מהם לעבוד. אבל לא הרגשתי את זה פה" הוא אומר. בכל מקרה, עד שישתנה הסטטוס, התשובה של נועם לשאלה 'מה אתה עושה' תלויה בשואל – "אם זה אמריקאי טיפוסי, אני אגיד שאני Domestic Engineer. לישראלים, אני עונה שאני בבית עם הילדות".
מה בעצם הביא למעבר?
כשאני שואלת גם את נועם וגם את עידן מה הביא אותם למעבר לחו"ל, שניהם חוזרים לנושא הלחץ בארץ ומספרים על החיים השוחקים ועל המירוץ היומיומי. "בארץ הכל היה אותו דבר" אומר לי נועם "וכאן, זה משהו שונה. חוויה אחרת". עידן מוסיף "המעבר עצר אותנו מהמירוץ בארץ. שינוי מרענן ומבורך שלי היה ועדיין כיף ונחמד". גם אם לא הכל מושלם, שניהם מסכימים, בשביל החוויה, זה שווה.
עידן ונועם מוסיפים ומתארים את החוויה המשפחתית שבמעבר. "לפני הקורונה" מספר עידן "יצאנו המון לספרד. אבל גם עכשיו, גיברלטר היא מדינה שהיא עיר, שהיא כמו שכונה בישראל. כולם מכירים את כולם וזה מקום מקסים להיות בו". גם לזוגיות, שניהם מסכימים, המעבר רק תרם. "מבחינת היחסים, זה עשה לנו טוב" מספר עידן "אנחנו הרבה יותר ביחד פה. שעות העבודה שונות מהארץ, סוף השבוע הרבה יותר ארוך ויש יותר זמן משפחה". גם מיעוט החברים, הוא מסביר, מונע את ההתפצלות אליהם ומביא גם הוא להרבה יותר זמן ביחד.
ומה הלאה?
בהסתכלות קדימה נועם ועידן מזכירים את חוסר הבטחון בעקבות הקורונה אבל מקווים להמשיך ולהישאר בשנים הקרובות מחוץ לארץ. שניהם גם מספרים שההרפתקה הנוכחית 'פתחה את התאבון' והם אינם מתנגדים להמשיך ולצאת מהרילוקיישן הנוכחי להרפתקאות חדשות במדינות אחרות. "חיים מקיץ לקיץ" מסביר עידן "וכל שנה מחליטים קדימה לפי איפה שאנחנו עומדים. מסתכלים על טווחים קצרים ולא פוסלים גם להמשיך מפה למקומות אחרים לפני שנחזור ארצה".
לגברים הנלווים שבדרך עידן ממליץ לנסות ללמוד ככל האפשר על המקום לפני ההגעה. אם אפשר, להגיע לביקור מקדים, לברר על הקהילה ולנסות ליצור קשרים עוד לפני ההגעה. יחד עם זאת, הוא מדגיש שחשוב להישאר גמישים ובראש פתוח. "כמה שאתה מתכנן, צריך להיות פתוח לכל דבר ולהיות מופתע גם מהדברים הטובים שייפלו עליך".
**בהכנת הכתבה נעשה שימוש בעבודת המחקר של Anne M. Braseby
Adaptation of Trailing Spouses: Does Gender Matter?
