ביטחון לצאת אל העולם

אבינועם ברוג, פסיכולוג קליני בהכשרתו, עוסק בהכשרה פסיכולוגית למעבר מחברה לחברה במערכת הביטחון וחברות פרטיות.

במאמר מיוחד הוא מספר לנו על הקשר בין החרדות הבסיסיות שלנו, לבין חרדות ברילוקיישן.

רילוקיישן אינו תופעה חדשה. כשאברהם אבינו יצא מארם והגיע לארץ ישראל הוא עבר תהליך של רילוקיישן, כשבני ישראל ירדו למצרים הם עברו תהליך של רילוקיישן. צריך להבין שהיום כשהעולם בעצם כפר אחד גדול, עם אמצעי תחבורה שקיצרו את המעבר מארץ לארץ, משנים, חודשים או שבועות - למספר שעות, התופעה הפכה גדולה ומוכרת.

ישראל כמו ארה"ב, כמו אוסטרליה, כארצות הגירה, יודעות טוב מאוד מה המשמעות של רילוקיישן. הקורא יאמר שאין דינה של הגירה כדינו של רילוקיישן, אני הייתי רוצה לטעון שמהרבה מאוד בחינות, יש קירבה גדולה בין התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים יחיד או משפחה ברילוקשיין, המבוסס על כך שחברה כל שהיא שולחת את אנשיה לתקופות של שלוש או חמש שנים, לבין התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים יחידים מהגרים או משפחות מהגרים.

אוטו רנק, אחד מאבות הפסיכולוגיה, דיבר על החרדה הבסיסית המלווה אותנו כל חיינו, היא חרדת לידה. החרדה שעומדת בבסיס כל החרדות שלנו לעת התבגרותינו, נובעת מחרדת לידה.

חרדת הלידה היא אותה תובנה של התינוק שבעצם לא ניתן לסמוך על אף אחד ושזו רק שאלה של זמן, עד שתנטוש או שתינטש ממה שקראת "בית" וממה שקראת "משפחה".

אם ניקח דוגמאות מחיינו - בספט' הקרוב יעמדו אלפי הורים לתלמידי כיתה א' ויזילו דמעה. מי שחווה אירוע זה יודע שהדמעה בזוית העין של ההורים איננה קשורה לטיב מערכת החינוך, אלא להבנה שכשאנחנו מביאים את ילדינו לכיתה א', הוא שוב איננו התינוק הקטן שבסה"כ לפני 6 שנים הבאנו מבית החולים.

הדמעה בחתונה, גם היא קשורה להבנה שלא חשוב כמה פעמים שאלנו את הבן או את הבת מתי סוף סוף תתחתנו, כשהם עושים את זה, אנחנו כהורים מבינים שיותר אף פעם הדברים לא יהיו כפי שהיו עד אותו רגע.

אוטו רנק מצביע על העובדה שאנחנו שונאים פרידות. רילוקיישן, הוא קודם כל פרידה ממה שכל אחד מאיתנו קורא בשם "בית". לא במובן של HOUSE, אלא במובן של HOME, בית בשביל כולנו זה הצבעים של השקיעה, זה הריחות של פריחת ההדרים, זה הצחוק של הנערות בדרך מבית ספר, זה השקט המיוחד של יום שישי אחרי הצהריים.

רילוקיישן הוא לא רק הנפלאות של ניו יורק, בוסטון, לנינגרד או בואנוס איירס. זה קודם כל ולפני הכל, לעזוב את הבית, את המשפחה, את החברים וכאמור גם את צבעי השקיעה וריחות הפריחה של ההדרים.

רילוקיישן מתאפיין בחודשים הראשונים גם אצל ההורים וגם אצל הילדים (תלוי כמובן באיזה גיל) בתופעות של געגועים ואפילו דיכאון. צריך בתוך תקופה קצרה יחסית, ללמוד להסתדר בתוך שפה שאתה לא בהכרח שולט בה, עם "חומרי אפיה" שתופחים בצורה אחרת, עם העובדה שאין שכנים לדפוק אצלם כדי לקחת סוכר ושכדי שהילד שלך יוכל לפגוש חבר מהגן או מהכיתה בבית הספר, צריך לארגן את זה עם הוריו שבועיים מראש.

שלא לדבר על כך שהילד שלנו, שהיה גאון בבית הספר בארץ, לפתע מרגיש את עצמו טיפש מושלם או חסר אונים כי לא רק שהוא איננו מכיר אף ילד בבית הספר, ברוב המקרים הוא גם לא שולט בשפה, לבוש אחרת, איננו מבין לא את חוקי הבייסבול ולא מה זה קוורטרבק (פוטבול אמריקאי).

לתחושת אי ההתאמה של הילד, נוספת גם תחושת אין אונים של ההורים שעוברים בעצמם תהליכים דומים ובמקרים רבים, אינם מסוגלים לעזור לילד פשוט מפני שגם הם לא שולטים בשפה באופן מושלם ויתרה מזאת - גם לא מכירים את חוקי המשחק של מערכת החינוך המקומית.

אחד התחומים שבהם תחושת האין אונים מגיעה לידי מיצוי מקסימלי, הוא התחום הרפואי. בלאו הכי, ההקשר שבו אנחנו נזקקים לטיפול רפואי הוא הקשר של רגע של חולשה או שלנו ההורים או מה שמפחיד יותר - כאשר מדובר בילדים.

הדבר הזה נכון גם בארץ. מי מאיתנו לא מכיר את הסיטואציה שבה הילד בן ה-3 קודח עם 39.8 ואנחנו שואלים את עצמנו האם לפנות לרופא? לחדר מיון? לא צריך דמיון עשיר כדי לתאר מה המשמעות לזוג הורים עם ילד בן 3 הסובל מחום גבוה או משבר ביד, בעיר בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה או אסיה, כשאתה כהורה אינך מכיר את מערכת הרפואה המקומית, אתה נעדר כל יכולת לסנן את הטובים שבין הרופאים לבין האחרונים שברשימה, אין מסביב את מערכת התמיכה של הסבתא, של הגיסה, של החבר הרופא שהיה איתך בנח"ל.

שלא לדבר על כך שברוב המקרים אם לא מדובר רק בחום גבוה, מרביתינו איננו שולטים בכלל בטרמינולוגיה או בשמות באנגלית של חלקי הגוף השונים, וחלקי הגוף הפנימיים.

מערכות קומוניקציה מפותחות וחברות כמו דיוידשילד, מאפשרות למשפחה שעברה את תהליך הרילוקשיין, לכסות את התחום הכל כך רגיש הזה, תוך הסתמכות על עבודת מיפוי סיסטמית של המומחים בתחומים השונים, של דרכי ההתקשרות איתם ואפילו של הדברים הפשוטים כל כך, כמו מספר הטלפון, הכתובת והיכולת במצבי לחץ ליהסמך על מקור אינפורמציה דובר עברית.

ברגעי מצוקה, שירות מסוג זה עושה את כל ההבדל. הידיעה שגוף מכובד בדק עבורך את איכות נותני השירות הרפואי, לא תסולא בפז.

ידע הוא כוח הוא תחושת ביטחון, ודיוידשילד מעניק גם את זה וגם את זה.

אבינועם ברוג, פסיכולוג קליני בהכשרתו, עוסק בהכשרה פסיכולוגית למעבר מחברה לחברה במערכת הביטחון וחברות פרטיות ב-15 השנים האחרונות. בעלים של מכון המחקר מרקט ווטץ' שעובד גם בישראל וגם בארצות העולם עם חברת דיוויד שילד במהלך 10 השנים האחרונות.

Broga@mwi.co.il

מאמרים נוספים שיעניינו אותך:

• מה זה רילוקיישן?
• הגירה לארה"ב
• הגירה לאוסטרליה
• הגירה לקנדה