עבודה בחו"ל לאקדמאים

ענין אותנו לשמוע מה ישראלים חושבים ומרגישים אחרי שלמדו במוסד אקדמי וקיבלו תעודה ועכשיו נמצאים בצומת דרכים. היכן יתחילו את הקרירה המקצועית שלהם? האם הם שואפים לטוס למדינה אחרת ולהתחיל לעבוד בחו"ל? או שהם מעדיפים להישאר בארץ במקום מוכר ובעתיד מי יודע אולי יזדמן להם לעשות רילוקיישן למקום אחר?

יש לא מעט ישראלים שמחפשים עבודה מחוץ לישראל. אנו חיים בעידן בו הגבולות מטשטשים, כולנו חיים ב"כפר גלובאלי קטן" ומאוד פשוט וקל להתנייד בין מדינות. ישראלים רבים נושאים עיניים אל עבר רילוקיישן, לעיתים בגלל סיבות פיננסיות ולעיתים בגלל היצע משרות נמוך ולעיתים רק בגלל שהיה מעין חלום כזה לחיות ולעבוד בחו"ל.

אין ספק שקיימות הזדמנויות עבודה בחו"ל לאקדמאים המאפשרות לישראלים להתקדם מבחינה מקצועית ובאותה העת להרחיב אופקים, להכיר ולהתחבר עם אנשים מתרבויות שונות.

צוות דיוידשילד יצא לשטח וראיין מספר ישראלים אקדמאים העובדים וחיים בחו"ל:

• נעמי, 35, קליפורניה, עמק הסיליקון: "עברתי לקליפורניה לפני שלוש שנים, המטרה הייתה מאד ברורה מבחינתי, רציתי להתקדם בתחום ההיי-טק. למרות שהייתה לי עבודה נוחה ונעימה במרכז תל אביב, החלטתי שבא לי להתקדם לעבר משהו אחר, גדול יותר, כזה שיאפשר לי להתקדם וללמוד באופן מתמיד. כמובן שגם השימוש בשפה האנגלית וכן אורח החיים בארה"ב משך אותי, ובייחוד אזור קליפורניה. בהתחלה היה מעט קשה, אבל מיד התעשתי ומצאתי את מקומי פה. היום אני מאד שמחה שלא וויתרתי על האופציה למצוא עבודה בחו"ל".

• אביתר, 29, גרמניה, לייפציג: "אני אסביר בצורה פשוטה - אני אמן. ככזה, אתם בטח מבינים שאין יותר מדי מה לעשות עם מקצוע שכזה בארץ... את התואר הראשון והשני שלי רכשתי בבצלאל, זו מעין תוכנית משותפת בין בצלאל ומדעי הרוח בתחום תולדות האמנות. אבל ידעתי שבארץ, לא אוכל להתפרנס מזה. הגעתי ללייפציג לפני חצי שנה, והאמת... עדיין קשה לי להתאקלם, אבל אני עובד בכל מיני דברים הקשורים לאמנות, כבר יצא לי לאצור תערוכה בגלריה די נחשבת בעיר ואני מנסה לקדם את עצמי הלאה.
  
  אני בטוח שבסיכומו של דבר, אני אוכל להגיע יותר רחוק כאן. אז נכון, אין עברית וגם אין כאן המון ישראלים, אבל בעיני זה דבר חיובי. אגב, מאד אוהבים את הראש הישראלי כאן בגרמניה, ובייחוד בתחום האמנות. יש כאן שיתופי פעולה מדהימים עם המוזיאונים הכי נחשבים! מה אני אגיד, זה עשה לי את זה. אני ממש שוקל הגירה לגרמניה כעת".

• לימור, 42, בוסטון, ניוטון: "עשיתי רילוקיישן לבוסטון לפני עשר שנים, עם שני ילדים קטנים, בעל וחלום אחד מאד גדול. חיפשתי עבודה בתחום חקר המח, ולמזלי הרב, שפר עלי מזלי וקיבלתי מלגה לאוניברסיטת הרווארד, המלגה הייתה אמורה להיות רק לתקופת לימודי הדוקטורט, מלגה של חמש שנים. אחרי זה, הייתי בטוחה שנחזור לארץ, בכל זאת, שני ילדים ובעל... אבל איכשהו החיים הסתדרו ככה שמצאתי את עצמי עושה כאן גם פוסט-דוקטורט ואחרי זה התקבלתי לעבוד במעבדת מחקר באוניברסיטה.
  
  לפעמים אני מתגעגעת לארץ, אבל אני יודעת שבתור אקדמאית, לא הייתי יכולה למצוא עבודה כזו בארץ. לא פשוט לישראלים למצוא עבודה באקדמיה ולצערי, עדיין התקציבים גדולים יותר בחו"ל, מה שמעודד בריחת מוחות והגירה לארה"ב ולמדינות נוספות. אבל אני שמחה בהחלטה שלי ומקווה שיום אחד, אני אקבל הצעה מספיק טובה באקדמיה בארץ שתאפשר לי לחזור לישראל, בעיקר עבור הילדים".

כל הישראלים ששוחחנו עימם הציגו תמונת מציאות אחרת, על פיה באמת השמיים הם הגבול. זהו אכן דבר המהווה אבן שואבת לישראלים המחפשים עבודה בחו"ל כאקדמאים. כל מה שנותר לנו הוא לאחל להם וגם לכם בהצלחה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

• רילוקיישן למקסיקו - המדריך המלא
• הגירה לארגנטינה - כל מה שחשוב לדעת