להיות בחו"ל בזמן החגים

אם במשך השנה החיים בחו"ל הם "החיים הטובים", בחגים פתאום עולים קשיים, געגועים ותחושת זרות שמקבלת נוכחות קצת אחרת. ישראלים רבים מדווחים על תחושת בדידות גבוהה יותר בזמן החגים, ובמקום להרגיש את החגיגיות והאוירה, זה הופל לסתם עוד יום רגיל כשחיים בחו"ל.

ובכל זאת, כדי להקל מעט על התחושות הללו, ולעיתים למצוא תחליף למשפחה גדולה ולאוירה החגיגית, ישראלים רבים בוחרים בדרכים שונות ומגוונות להתגבר על הגעגועים, להחליט עם מי מתחשק לחגוג את החג, להחליט אם אתה מארח או מוצא מקום להתארח, מחפש קבוצה או קהילה מגובשת שיהיה נוח להשתלב בה או לפחות לקבל הרגשה מוכרת של בית ומשפחה ובכך להתגבר על הגעגועים ותחושת הבדידות.

שוחחנו עם כמה ישראלים שנמצאים ברילוקיישן או שהתגוררו בעבר בחו"ל וקיבלנו מהם זווית אישית על השילוב בין החגים ובין האווירה בבית ובחוץ ואיך הרעיון של לחיות בעולם הגדול בא לידי ביטוי.

אבינעם, 42, מדיסון, ארה"ב:

"השלמנו את תהליך ההגירה שלנו לארצות הברית לפני 8 שנים, אני אישתי והילדים, אני עובד בחברת הייטק ואישתי היא אמנית. למרות שהילדים שלנו כבר יחסית גדולים, ניל בן 9 ונטלי בת 11, אנחנו עדיין מרגישים את הגעגוע לארץ...

לא תמיד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לטוס לארץ לחגוג עם המשפחה, לפעמים אנחנו צריכים לבחור האם לחגוג את הפסח בארץ או את ראש השנה? השנה למשל, בחרנו להישאר בזמן הפסח פה במדיסון ולבוא לביקור מולדת בתחילת אוקטובר לחגי ראש השנה. את הסדר חגגנו עם הקהילה היהודית. אנחנו בקשר מאד טוב איתם, יש כאן למעלה מ-100 יהודים וישראלים, חלקם סטודנטים צעירים, וחלקם משפחות כמונו. הסדר היה מאד נחמד, הכל התנהל באולם במתנ"ס של JCF קראנו את ההגדה ודיברנו עברית ובסופו של דבר הצלחנו לתת לילדים תחושה של "סדר". לרגע אחד הגעגועים מעט פחתו".

נירית, 32, סינגפור:

"עברתי לכאן לפני שנתיים במסגרת רילוקיישן ממקום העבודה שלי, רק עם בן זוגי, ואני שמחה מאד על הקשר עם חבורת הישראלים שנמצאת כאן. לא פשוט לבצע רילוקיישן לסינגפור - מדובר במדינה כל כך רחוקה מהארץ, כך שבהתחלה היו לנו לא מעט קשיים, אבל החברים הישראלים שחיים פה כבר כמה שנים ממש חיבקו אותנו ולא נתנו לנו להתבודד.

כל שבת אנחנו מוזמנים לזוג או משפחה אחרת וגם יוצא לנו לארח לא מעט. בארץ ממש לא הקפדנו על קידוש או הדלקת נרות שבת, אבל עם המעבר, היה לנו חשוב להרגיש קשר למדינת ישראל וגם ליהדות. בגלל שסינגפור זה כזה מקום קטן בסופו של דבר אז רוב הישראלים מכירים אחד את השני ויצרו כאן תחושת משפחתיות ודאגה הדדית וזה כיף.

זוהר, 28, וינה, אוסטריה:

"אני סטודנטית שחיה כאן כבר שנתיים,. החגים תמיד מעלים בי געגועים הביתה, ההרגשה הזו מאוד מוחשית סביב יום השואה, אז אני פתאום מרגישה רתיעה מהשפה הגרמנית. לאורך כל העיר יש אנדרטאות על תקופת מלחמת העולם השניה, האבנים האלו מספרות מי גר כאן באותה תקופה והיכן הוא ניספה.

זה לא קל לראות את זה על כל צעד ושעל, זה גורם לי לחשוב על היהודים שחיו כאן לפני מלחמת העולם השניה ומה הם עברו בזמן השואה. הייתי מעדיפה להיות בארץ ביום השואה, רק כדי להרגיש את הסולידריות החברתית שיש בישראל, לעמוד בצפירה ולהתיחד עם זכר הקורבנות. כאן זה בודאי לא קיים. שמעתי שיש טקס זיכרון שאירגנו כמה סטודנטים יהודים וחשבתי שאולי השנה אלך לשמוע וזה יאפשר להעביר את היום הזה באופן קל יותר וגם להמשיך לזכור".

נראה שלא משנה כמה שנים אתם כבר חיים בחו"ל, פעמיים בשנה (לפחות) אי אפשר להתחמק מתחושת ההחמצה הקלה שמתעוררת לקראת החגים - אז תמיד טוב לזכור שבסוף בסוף אתם לא חייבים להיות לבד ויש מגוון דרכים ופתרונות למצוא את ה"ביחד".