מרגישים בודדים בחו"ל? צאו החוצה!

אחד האתגרים הכי גדולים בתהליך הרילוקיישן הוא תחושת הבדידות. רבים מהלקוחות שפונים אליי משתפים אותי, כבר בשיחה הראשונה, בעוצמת הבדידות שהם חשים לאחר המעבר. זה בדרך כלל יהיה הדבר הראשון או השני שהם יזכירו לגבי המעבר מסך הרגשות והתחושות שצפות עם תהליך הרילוקיישן.

הקשיים איתם צריך להתמודד

אני זוכרת שכשהמשפחה שלנו עשתה רילוקיישן לניו יורק, הבדידות החלה עוד לפני המעבר, התחושה שעוד רגע עוזבים ואני נפרדת מכל המוכר מסביב, נפרדת מהחברים, מהמשפחה, מהרחובות ומהשגרה המוכרת שהיתה חיי. לאחר המעבר, אני זוכרת ימים שלמים בהם צעדתי ברחובות העיר ניו יורק, דוחפת את העגלה עם הקטנה בזמן שהגדול נמצא בגן. הולכת לבד, מדברת אנגלית שאף אחד לא ממש מבין, לובשת בגדים ומעילים לא ממש שייכים ובערב צריכה לנסות ולהיות שמחה עבור הבעל עד שמתפרקת ומספרת כמה גם היום קשה ולא משהו ומוסיפה ששם הכל היה הרבה יותר קל.

הצורך לדבר עם החברות ולשתף בקשיים היה עצום, אבל כשאני השכבתי את הילדים שלי לשנת צהריים, הן השכיבו את הילדים שלהן לשנת לילה. ואז כשכבר דיברנו הן לא ממש הבינו למה אני עצובה. איך אפשר להיות עצובה בניו יורק, עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות? איך אני יכולה להסביר להן שרילוקיישן לארה"ב אינו תמיד זוהר? איך אפשר להסביר את משמעות השינוי? את הלבד שהיה כל כך עצום? חוסר היכולת להסביר כמה זה באמת קשה לחברות הקרובות הגדיל עוד יותר את תחושת הבדידות. בעיקר כשאת מרבית ימיי הראשונים בניו יורק ביליתי עם שני ילדים: הגדול בן שנתיים והקטנה היתה בת שנה.

ואז בוקר אחד הופיעה אילנה, יצאנו מהגן והיא ניגשה אלי ושאלה אם אני מישראל, והשיחה התגלגלה. להפתעתי אילנה הזמינה אותי לכוס קפה ספונטני, רגע! ממש עכשיו? בלי לתאם? בלי אימייל? ככה ספונטנית? כן! ישבנו ודיברנו על רהיטים, על ילדים, על ישראל, על הגן. לא הפריע לה שהאנגלית שלי צולעת, לי לא הפריע כלום, סוף סוף דיברתי עם מבוגר. זה היה הצעד הראשון מעוד הרבה צעדים אחרים שהוציאו אותי מהבדידות.

התחברו עם אנשים אחרים

אז אתם שואלים מה עושים? מניסיוני האישי ועבודה עם הלקוחות שלי מה שעובד הוא פשוט לצאת החוצה ולהתחבר עם אנשים אחרים, להתחבר לקהילה וכל קבוצה שאתם מוצאים בה עניין.

כן... אני יודעת שלא בא לכם, אני יודעת שכל מה שבא לכם כרגע זה לחשוב על יום אחר, שיעזבו אתכם בשקט ויתנו לכם רק להיות לבד.

אז למרות שלא בא לכם לעשות כלום, למרות שכל מה שבא לכם זה להתגעגע למה שהיה לכם בעבר צאו החוצה! זה הדבר היחידי שישנה את המרגש. אני לא אשכח את המשפט שחברה אחת חכמה אמרה לי: "כל מה שאת צריכה זו חברה אחת ואז הכל ישתנה" - היא צדקה. ברגע שמצאתי את החברה הזו, הכל נראה אחרת. לא צריך מיליון, רק אחת שתיפגש לקפה או הליכה קצרה בפארק, תשמע את המצוקות, תקשיב, תצחק ביחד, תיתן חיבוק כשצריך ואחר כך תרצה להמשיך להיפגש איתך, או רק לענות לטלפון ממך כשאת ממש צריכה עוד ועוד. רק אחת ולא יותר.

אז איך עושים את זה? הנה כמה רעיונות איך לצאת החוצה ולהתחיל לייצר קשרים חברתיים:

• צרו קשר דרך הילדים: יש אינסוף מקומות בהם יש פעילויות בוקר לילדים (גם בסופי שבוע). המפתח הוא לא לחכות שידברו איתכם. אמא אחת שאלה אותי: "מה לצוד אמהות אחרות??", כן! עניתי לה: לכי לצוד אמהות. ותשאלי בן כמה הקטן? מתי הוא התחיל ללכת? ואיזה יופי הוא משחק עם הילד שלך. אולי הוא הולך לגן? והאם הם באים לפעילות הזו כל שבוע כי הילדים משחקים כל כך יפה ביחד.

אני מבטיחה לכם שגם ההורה של הילד הזה ישמחו לעוד חברה. איפה יש כאלה? הנה מבחר פעילויות:

• פארק ציבורי: בכל פארק יש גן שעשועים, או אגם עם ברווזים, או סתם דשא לשבת עם שמיכה ולשחק בכדור.
• ספריה ציבורית: בכל סיפריה ציבורית יש שעות סיפור, פעילויות יצירה, או סתם איזור קריאה ליום קיץ חם או קר. אפשרות נוספת הן חנויות ספרים בהן יש אזורי קריאה לילדים וגם בהן יש שעות סיפור.
• שעות מוסיקה בבתי קפה: הרבה בתי קפה מציעים שעת מוסיקה או שעת סיפור להורים וילדים. לכו שבוע אחרי שבוע, אתם תגלו שאותם הורים באים באותם ימים. אני בטוחה שיהיה ילד אחד שישמח להיות חבר של הילד שלכם. העלויות? זניחות.
• חדר כושר: כמעט בכל חדר כושר היום יש משחקייה לילדים שתאפשר לילדים לשחק בזמן שאתם מתאמנים (בדרך כלל לטווח זמן של שעתיים). זו אפשרות עבורכם לקחת קצת אויר ולילדים להכיר חברים חדשים. שוב, בדרך כלל תגלו שאותם הורים באים באותם ימים ואותם שעות. אם תלכו לכיתות, תכירו הרבה הורים שישמחו לייצר קשרים.
• YMCA: המתנ"ס השכונתי יאפשר לכם לקבל חדר כושר, משחקייה וחוגי ילדים וגם אזור משחק חופשי בעלות אחת, בדרך כלל לא גבוהה. אין מקום יותר משפחתי מלבד ה- JCC למשפחות עם ילדים.
• חוגי מוסיקה, שחיה, אומנות, ג'ימבורי כל חוג אחר: חוגים הם דרך נפלאה להכיר הורים אחרים, אותה קבוצת הורים וילדים, יש כאלו שממשיכות ביחד 4, 5 שנים. דרך נפלאה להכיר חברים לשנים.
• לכו להתנדב: האם יש משהו יותר מעצים מלתרום את זמנכם עבור מישהו אחר? יש כל כך הרבה אנשים וארגונים בחוץ שישמחו לקבל את עזרתכם ולעשות שימוש במתנות שיש לכם כדי לשמח אחרים. יש אינספור מחקרים שטוענים שהתנדבות עוזרת לנו לשכוח מהדברים שמטרידים אותנו ולהזיז את נקודת המבט מעצב וצער למחשבות מעצימות וחיוביות. איפה אפשר להתנדב?

בבית ספר

• School PTA: ועד ההורים של בית הספר ישמח תמיד לעזרתכם. לועד ההורים הבית ספרי יש אינספור פעילויות לגיוס כספים והעשרה לילדים: מאפיית עוגיות, דרך הפעלת דוכנים לאירועי התרמה או הגשת אוכל בקפיטריה, you just name it. כל שצריך לעשות הוא ללכת למשרד בו יושבים נציגי ה- PTA ולהציג את עצמכם, הם יעשו את השאר.
• בכתה או בגן: המורים תמיד ישמחו לעזרתכם במגוון הפעילויות הכתתיות, מחגים, דרך יום ה-100 וטיולים. אל תתביישו להציע את עצמכם. לרוב התשובה תהיה כן!
• Non Profits: יש אינסוף ארגונים שישמחו לתרומתכם, אם דרך הניסיון המקצועי שלכם, דרך מיון בגדים לנזקקים. כל מה שצריך הוא רק קצת חיפוש באינטרנט ולשוחח עם אנשים אחרים שישמחו לכוון אתכם.
• בית הכנסת או מוסד קהילתי אחר: מוסדות קהילתיים רבים ישמחו לעזרת חברי הקהילה בצורות שונות. לכו להציג את עצמכם, ספרו מה הדברים שאתם אוהבים לעשות וטובים בהם משפה עברית, דרך בישול, הדרכה או עיצוב גרפי.
• תחביבים: ציור? שירה? משחק? לעבודה בגינה? סריגה? אולי אפייה? אולי אפילו ללמוד שפה חדשה? יש כל כך הרבה דברים שתמיד רציתם לעשות ולא היה לכם זמן. בעיקר אם אתם לא עובדים, ומחפשים דרך להעשיר את חייכם, מה יכול להיות יותר נפלא מלממש חלום ישן או להתחבר לתחביב חדש וללמוד משהו שתמיד רציתם?

הירשמו לחוג שתמיד רציתם:

לכו ללמוד באוניברסיטה קורס שפתוח לקהל הרחב

• לכו לפעילויות lunch bag במוזיאונים: יש אינספור סיורים בחינם בזמן הפסקת הצהריים, או כמעט כל יום, דרך נפלאה ללמוד על האומנות ואוספים במוזיאונים.
• Public Garden: אוהבים לעבוד בגינה? הצטרפו לגינה הציבורית ועבדו ביחד עם מתנדבים אחרים כדי ליזום גן קהילתי. אפשרות נוספת היא להצטרף לחוגים של הגן הבוטני הקרוב שמשלבים לימוד ועבודה בגינה.

אתם עוד בבית? קדימה! צאו החוצה

איך אתם מתכננים לצאת החוצה ולהתחבר עם אנשים אחרים? יש לכם רעיונות נוספים שעזרו לכם להכיר אנשים? שתפו אותנו.

נוע (כן, נוע בלי ה') היא מאמנת אישית מוסמכת. נוע מתמחה בעבודה עם קבוצות ויחידים סביב מעברים בחיים ורילוקיישן, היא משלבת בעבודתה את ניסיונה המקצועי בניהול משאבי אנוש והדרכה וגם את ניסיונה האישי מול חווית המעבר עם בעלה ושלושת ילדיה מישראל לניו יורק ומניו יורק לצפון קרוליינה. מעבר לאימון, אחד הדברים האהובים על נוע הוא לכתוב בבתי קפה על כוס קפוצי'נו.

נוע היא בעלת הבלוג אמא mommy שמתאר את קורותיה כאמא ישראלית בניו יורק וכעת גם בצפון קרוליינה: http://immamommy.com/blog וכשהיא לא אמא mommy או מאמנת תוכלו למצוא אותה מזיעה בשיעורי קיקבוקסינג.

לפרטים נוספים: http://www.noaronencoaching.com