סיפורה של סטודנטית ישראלית בגרמניה

את הדרך שלי בגרמניה התחלתי באוקטובר האחרון. אני מאסטרנטית לספרות כללית והשוואתית, והתקבלתי ללמוד באוניברסיטת פרייבורג שבגרמניה הממוקמת למרגלות היער השחור. בהתחלה, נורא התרגשתי לבצע את המעבר הזה, אחרי כל הלחץ של ההכנות- למצוא מקום מגורים בגרמניה, למלא את כל הטפסים, לתכנן מערכת שעות, לדאוג לפוליסת ביטוח בריאות לחו"ל מתאימה, לסגור את כל הקצוות בארץ ולמכור את הריהוט שהיה לי.

הרגשתי שהנה, הדרך החדשה שלי מתחילה כעת. הגרמנית שלי לא רעה בכלל, כך חשבתי, וזו גם לא הפעם הראשונה שגרתי בחו"ל, כי בעבר התגוררתי למשך חודשיים בוינה. דמיינתי לעצמי שזה יהיה אותו הדבר, אבל נוכחתי לגלות שרילוקיישן לגרמניה לא דומה לשום דבר שחוויתי לפני כן.

חבל הארץ בו ממוקמת פרייבורג הוא באווריה, ואפילו ניב הדיבור שם שונה, למעשה הכל שונה. בחודש הראשון הרגשתי כאילו אני חיה בארץ הפוכה - כל מה שאנחנו מכירים מהתרבות הישראלית היה נדמה לי כהפוך שם. אם בישראל השמש זורחת- בגרמניה אין כמעט שמש, אם בישראל יש שרב- בגרמניה קר גשום ומושלג, אם בישראל קצב החיים מהיר- בגרמניה קצב החיים איטי.

שוק התרבות שלי

לאט לאט התחלתי להבין- אני חווה "שוק תרבות", אפילו האנשים הנחמדים במשרד לענייני סטודנטים ציינו בפני שיש לי ein gross Kultur shock. אבל אני לא הסכמתי להאמין, היה לי קשה לתפוס את ההבדלים התרבותיים ואת מערכת הלימודים השונה. חשבתי שזה יהיה קל, כך חזרתי ואמרתי לעצמי. אבל זה לא היה קל.

אחרי החודש הראשון התחלתי להתרגל, קודם כל לקור- היום אני יכולה להסתובב גם בחמש מעלות מתחת לאפס ומבחינתי זה יהיה טבעי, אחרי זה לתרבות ולנימוסים, לכך שיש דרך וצורה ממשית לומר כמעט כל דבר (בגרמניה כללי הנימוס והפנייה הנימוסית sie, חשובים ללא שיעור).

אחרי שהתחלתי להרגיש שאני שולטת יותר בנורמות ובשפה התחלתי גם להכיר חברים ולפתע כל החוויה נצבעה בצבעים אחרים. פתאום, התחלתי לראות את יופייה של העיר ולהעריך את הקרבה שלה למדינות השכנות, צרפת ושוויץ.

גם הלימודים התחילו ללכת יותר חלק ובקלות ואפילו התחלתי להשתתף בשיעורים. אבל הגעגוע לישראל, לבית ולחברים לא נגמר. כן, הוא התמתן, אני גרה ולומדת בפרייבורג כבר ארבעה חודשים ונותרו לי עוד שישה על מנת לסיים את השנה. אני עדיין חושבת על ימי שישי בצהריים בים, או חולמת על חומוס ובירה גולדסטאר, ובאופן כללי פיתחתי הערכה מחודשת לישראל ולתרבות הישראלית. אני חושבת שבישראל הדברים נדמים קלים יותר, אבל גם מודעת לעובדה שזה בגלל שנולדתי בישראל וכל החיים התגוררתי בישראל.

צוברים חוויות במהלך הרילוקיישן

אני מעריכה את החוויות החדשות שצברתי שם וגם את הנופים, כמו למשל הקרבה לפריז, מינכן ואוסטריה או הנוף של שרשרת הרי האלפים - שרק מבט עליהם עוצר את הנשימה. כמו כן, רכשתי חברים מכל העולם, שיפרתי את הגרמנית שלי וגם את האנגלית ואני לומדת באוניברסיטה שהוקמה על הערכים ההומניים מהמאה ה-15. כך שהחוויה מאד מרשימה ועוד ממשיכה להרשים אותי.

כל שבוע אני מגלה דברים חדשים על התרבות המקומית מבחינת מאכלים, מנהגים ומבשלות בירות מקומיות ומעניינות. אני חושבת שעל מנת להבין מה זה ישראל או מה זה אירופה, הכרחי בהחלט לבצע מעבר רילוקיישן. רק כך באמת ניתן להבין את התרבות החדשה וכן לבצע רפלקציה על התרבות ממנה באנו.